Page 53 - שדות הצייד הנצחיים
P. 53
חלק ראשון :אדי וס’ מחזירים ציוד • 51
במפולש ,וכמו נעלמה ממני החרדה ממוזרויותיה — שטף של
רגשות מילא אותי לנוכח חולשותיה ושבריריותה.
לעולם ,ידעתי בביטחון ,לא אוכל להתנכר לה .רק עכשיו
התחוורו לי במלוא עוצמתם הבדידות והחלל התהומי בתוכה,
אבל אין פירוש הדבר שגם קודם הם היו לגמרי זרים לי .ייתכן
שזהו גורלנו ,ילודי הכוכב הירוק והבודד הזה ,גורל שכולו
ריק .לא רק שלא כעסתי עליה עוד ,אלא שנחשול חמלה הציף
אותי עד שכמעט הושטתי ידיים לחבקה.
נפניתי מן הים והעפתי מבט אל המרחב השומם מתחתינו;
על ריצוף האבנים הבהיר רשמו האריחים הכהים מעין כתב
סתרים ,והאווירה הקסומה גרמה לי לאוושות תת־עוריות .כך
חשתי תמיד למשמע מוזיקה אהובה במיוחד ,כאשר הערגה
והגעגועים נסקו בי באחת ,ונופים נוכריים נפרשו לנגד עיני
נוכח צלילי עמים רחוקים .יותר מששמעה האוזן שמע הגוף
כולו את אותה שירה כנסייתית מלאת הוד ,מבעד לאותם נימים
זערוריים ששום מדען עדיין לא חשף .גם טקסי במה ומחול
הציפו בי חרדת קודש ,עתיקה לפחות כימי התא הראשון
בגוף האנושי .זו היתה אופפת אותי ומשרה עלי קסם בל
יתואר.
אז זהו ,הגיע הזמן להיכנס ולהיפגש עם "הממונה" ,אותה
אישיות נעלמה שלא הכרנו — כנראה הכבוד הגדול ביותר
שניתן להעניק לאיש שירות .המשכנו לעמוד בחוץ עוד כמה
רגעים ,מתקשים להינתק מהנוף ומהרהורינו ,עד שלבסוף
התעשתי ונפניתי אל הדלתות .המקום הזה השרה עלי שרעפים
