Page 57 - מסע להר הרוחות
P. 57
56׀ יוסי חמו
"תשמע ,יש אנשים שאף פעם לא מצליחים להזדהות
עם החיים שלהם ,ובגלל זה הם נשארים לפרפר כל הזמן
כמו דגים ברשת .הם יכולים ללכת לטיפול ,לקוראות בקפה,
להמר ,להתמסטל ,אבל שום דבר לא יעזור להם .אומר לך
משהו ,והוא הפוך לחלוטין ממה שתמיד אמרתי לך :אתה
לא אשם — יש לך נסיבות מקלות מפני שזה גנטי ,ככה
נולדת וזה לא נמצא בשליטתך".
בלעתי אוויר בתדהמה" ,סליחהההה ,אתה מדבר אליי?
'יש אנשים' ו'שום דבר לא יעזור להם'? איזה פליק־פלאק
יפה — ואני כמובן שייך 'להם' בעוד אתה בכלל משקיף
מהאו"ם ,מה?" עדיין לא קלטתי את מלוא העלבון בהבחנה
שעשה ארי אבל התקשיתי לשמור על ארשת משועשעת.
"יש לי כמובן הרבה בעיות משלי ,אבל עדיין ,אני בכל
זאת רואה את המציאות".
"או הו ,ואני חשבתי להעניק דווקא לך את אזרחות
הכבוד במסדר האבירים של מלר"ד' :המסדר של הלא רואים
את דבשתם"'.
הוא הביט בי והשתומם ברצינות שעלה בדעתי לשייך
אותו לנבחרת הזאת :אני? אמרו פניו ,אך ידעתי שיש לו גם
תכונה מעצבנת והיא להתעלם מכל מה שלא התאים לו ,כך
שמהר מאוד הוא חזר לנאום שלו,
"זה יכול היה להיות מצחיק לולא זה היה מטופש —
אתה לא יכול לשאת חיים רגילים ומעדיף לסבול — רק זה
נותן משמעות לחייך כי עבורך רק הפנטזיה היא אמתית".
"היי ,היי ,הניתוח שלך מבריק אבל החולה מסרב למות",
