Page 56 - מסע להר הרוחות
P. 56
מסע להר הרוחות ׀ 55
■
לא ברור מה שינתה ֶאלִיָה בשיח המתמשך שלי עם ארי ,אבל
הוא בפירוש השתנה בתקופה שבה לא ראיתי אותו .עדיין
לא הצלחתי לנסח לי באיזו אופן בדיוק ,אך הספקולציות לא
חדלו לצוץ בי.
"טוב ",אמרתי לו לאחר שנרגענו מהתקף הצחוק" ,עזוב
אותי וספר על ֶאלִיָה .היא מתחילה לתפוס אצלי ממדים של
יצור מיתולוגי".
הוא הרצין וישב מהורהר במשך דקות אחדות" :תראה,
הטוהר הזה שלה לא יכול להתקיים במציאות בלי הגנה ,וזה
גם מה שכנראה משך אותי אליה מלכתחילה — היא יצור
נטול טפרים ואגו ,כאילו הפגיש אותי הגורל עם מישהי
בקוטב הכי רחוק מהסטר; אגב ,מה שלום רונה?"
"אנחנו כאילו בפירוד".
ארי פתח את עיניו לרווחה" ,מה"?...
"טוב ,אתה מכיר אותנו ,היא קצת יעילה מדי ,שתלטנית,
ואני ,כמו שאמרת ,די פנטזיונר .אני לא מאשים אותה ,גם
אני פגעתי בה ,ואל תשאל אותי מה חסר לרונה שהיה לנינה
או לדליה — שום דבר חוץ מהעובדה שהייתי נשוי לה".
ארי צחקק והתחיל לדבר בקול אריאלה" :אתה מודע
לכך שזוהי אדיפליות ,נכון? למה שלא תלך לטיפול?"
פרצנו בצחוק גדול :המלצה ללכת לטיפול לאחר עשרות
שנים בהן הייתי בטיפול נראתה מצחיקה למדי.
ארי הרצין וחיכך את לחיו בגב ידו:
