Page 54 - מסע להר הרוחות
P. 54
מסע להר הרוחות ׀ 53
"כשהייתי בן ארבע ברחנו ממרוקו ,וזה השלב שבו
הפסקתי להיות נורמלי .אבל תחשוב מה היה קורה אם הייתי
נשאר שם? לא מזמן הייתי בטיול במרוקו ובכל מקום רצו
הילדים אחרי הג'יפים שלנו וצעקו — stylo, stylo :הם
ביקשו עטים ,המשכילים הקטנים האלה .אם הייתי נשאר
שם ,האם יכול להיות שגם אני הייתי רץ אחרי ג'יפים?"
"אולי בריצה היית מגיע מהר יותר ארצה ,סיפרת לי
שחיכיתם שנתיים במחנות רק כדי להגיע הנה".
"הממשלה קנתה אז אניות ששטו לאט מדי .תנחש איך
קראו לאנייה שלנו?"
"מולדת".
"לא ,התקווה"...
"די ,די ,תשתוק קצת ",צחק ארי בלי נשימה.
"וככה אבא ,שבמרוקו היה ספק תבואה ראשי של הצבא
הצרפתי ,ואימא ,אישה רבת מעללים שהצליחה לפרנס
במלחמה את המשפחה בעזרת קפה ותה שקנתה ,הפכו
במכה אחת לפליטים".
"אני מנצח אותך בלי בעיה .עבור אבי המציאו עבודות
מיוחדות ,כמו ,למשל לחפור במעדר שוחות לעצים ,ואחרי
זה לשבת על מעדר הפוך ולחכות שעצים יצמחו .אבל אתה
יודע מה ,אני הכי אוהב שיוצא ממך המשוגע — אז אתה הכי
אמתי .למה אתה כל כך מתאמץ להיות נורמלי? מה יוצא
לך מזה?"
"סתם ,לא נעים לי מאנשים".
"וממני לא אכפת לך — אבל תגיד ",שאל ארי ברצינות
