Page 53 - מסע להר הרוחות
P. 53
52׀ יוסי חמו
ולמרות תוקפנותו ,שהדי במרומים שלא התכוונתי להכאיב
לו .הוא קלט את הבעת החרטה על פניי ופלט:
"תפסיק ללכת אתי על ביצים ,אני יכול לחיות עם מה
שקרה עם הסטר ,זה כבר לא כואב כל כך".
האמת היא שהייתי נבזה אף יותר מהרגיל בינינו — שכן
משהו מטריד ובלתי ברור ביחס ל ֶאלִיָה העסיק את מוחי
גם אם לא ידעתי לקרוא לו בשם ,לכן אמרתי לו בטון
מתחטא:
"טוב ,אם להודות על האמת אתה די צודק ,גם אני
לפעמים חושד בעצמי שאני לא באמת יודע להיות מאושר,
אבל האם אנחנו באמת יודעים לזהות מתי אנחנו סובלים
ומתי אנחנו מאושרים? ואני כמובן לא מדבר עליך ,אתה הרי
בכלל מעלינו ,בני התמותה".
"אבל למה אתה צריך את הסבל הזה?" חיקה עתה ארי
את אריאלה ,בת טובים מהחבורה שהחליטה ללמוד עבודה
סוציאלית .מאז התחילה ללמוד היא הפציצה אותנו בהערות
מהסוג הזה ועליה סיפרנו את האנקדוטה על שביום הראשון
בו הגיעה לעבודה עם חבורת רחוב ,גנבו אלה ממנה את
ארנקה.
עניתי לו גם אני באותה נימה:
"בילדותי ,האישיות שלי התפצלה לשני חלקים לפחות,
בחלק אחד נעשיתי רכרוכי וחלוש ,אבל בחלק האחר",
חשפתי שיניים" ,בחלק האחר יש רוצח שבטח יחסל אותך
עד סוף החופש שלי כאן".
"ידעתי שיש בך את זה ",אמר ארי בבהלה.
