Page 59 - אתה מדבר אלי
P. 59
58׀ יוסי חמו
שהרגשתי צער כזה ,הרבה יותר ממה שהרגשתי כשהודיעו
לי שהוא מת".
הנעתי את ראשי בסימפטיה .לא תמיד אני ישר בהבעת
השתתפות בצער ,ולעתים אני רק ממלא חובה גם אם אני
לא ממש מרגיש את זה — זה לא היה המקרה" .מה הרגשת
כשהוא מת?"
"זה קרה כשהייתי בקיבוץ ",החל דין לספר" ,יום אחד,
בצהריים ,ראיתי את מיכאל רץ ומנפנף לי בידיים מרחוק .הוא
היה הבוס היקה שלי במסגרייה ,בחור עדין וביישן שאף פעם
לא אמר מילה מיותרת .הפתיע אותי לראות אותו רץ ככה,
ועוד יותר הפתיע אותי כשהוא הגיע אליי חיוור ומגמגם:
'צלצלו אליך ...דחוף ...מהבית , ...האחים שלך ...להודיע
לך ...ש ...ש ...אבא שלך ...היום באחת־עשרה ההלוויה'.
"הבטתי בו בפנים קפואות ואמרתי' :בסדר מיכאל ,אני
מצטער ,אבל אני אצטרך להיעדר מהעבודה כמה ימים,
אני צריך לנסוע' .היינו אז בלחץ גדול בגלל עגלות קש
שהיינו צריכים לייצר בשביל הפלחה ועבדנו ימים ולילות
כדי לגמור אותן .התגובה שלו נראתה לי ממש מוגזמת:
אבא מת ,ביג דיל ,לא הבנתי מה הוא כל כך נרגש .לא עלה
בדעתי שהתגובה שלו היא הנורמאלית .הרגשתי שאני זה
שצריך לנחם אותו.
"באוטובוס הביתה ,זו הייתה אז נסיעה ארוכה מאוד,
היה לי הרבה זמן לחשוב .ישבתי ליד החלון והבטתי בנוף.
בשדות היה פזור קש שחיכה לעגלות .זה היה יום קיץ
חם ,וחברים שלי הלכו שם אחרי העגלה ,הניפו חבילות
